ראה. אמר בלשון יחיד:לפניכם. לשון רבים כמו בעשרת הדברות נאמר בלשון יחיד ובפרשת קדשים אמר בלשון רבים לא תכחשו וכיוצא. מפני שבהר סיני היו כולם באגודה אחת כאיש אחד אמר בל' יחיד וכן כאן אמר לשון יחיד אל כלל ישראל וכן לפניכם פי' לכל אחד ואחד נתן את הבחירה שלא יהיה אחרי רבים לרעות ופן יאמר הבחירה ניתן לרבים לכן אמר לפניכם לכל אחד ואחד:נתן. במתנה שהקב״ה מסלק ממנו ואמרו (ברכות ל״ג ע״ב מגילה כ״ה ע״א נידה י״ו ע״ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ושמא תאמרו הבחירה ניתן לאדם בימי בחרותו אבל לא אחר שהורגל במעלליו הקשים לכן אמר היום בכל יום ויום הרשות נתונה והבחירה בידו לילך בדרך טובים. ואמר ברכה וקללה. ולא אמר טוב ורע. כי נמצא צדיק ורע לו רשע וטוב לו. לכן אמר ברכה וקללה. כי הברכה לא תגיע תיכף רק התכלית הוא טוב כמו שמצאנו יעקב בירך את אפרים וידגו לרב בקרב הארץ ולא נתרבו תיכף. ולכן בחלוקת הארץ אמרו בני יוסף אל יהושע מדוע נתתה לי נחלה גורל א' וחבל א' ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה'. ובכל הפקודים לא מצאנו שהיו מספר פקודיו יותר מכל השבטים. ועוד הלא אמר לרב תרבה נחלתו. ורז״ל תרצו משום טפלא (ב״ב קי״ח ע״א) ופי' רש״י דחוק אמנם נראה כי ברכת יעקב היה וידגו לרוב בקרב הארץ על זמן כניסתן לארץ. ובזמן שבעה שנים שכבשו. נתרבו כדגי הים לרוב. לכן אמר עד אשר עד כה ברכני ה'. ביאורו עד אשר נכבשה הארץ. ולפי זה לא נמצאו בפקודיו יותר משארי השבטים כאשר נפקדו במדבר ובערבות מואב כי לא חל ברכת יעקב עד שבאו לארץ וכיון שנכנסו לארץ מכח הברכה נתרבו כדגי הים שאין מספר לתולדותם ומפני זה השיבם יהושע עלה לך היערה ובראת לך. ופירשו רז״ל משום טפלא או משום עין הרע כי מי שמע כזאת בפעם אחת יוולדו להם בנים ובנות עד כי חדל לספור. וכן כל הברכות לא נתקיימו מיד. לכן אמר בל' ברכה:את הברכה. אצל הברכה אמר אשר תשמעו אל מצות ה' וגו'. ואצל הקללה אמר אם לא תשמעו. וכוונתו שישמעו דוקא לכן אמר אשר תשמעו משמע חובה:והקללה אם לא תשמעו. לשון אפשר אם יהיה ח״ו שלא ישמעו. ובספרי דרש כן והביא פסוק אם בחקתי תלכו והוא ט״ס וצ״ל אם לא תשמעו:את הברכה והקללה. רז״ל דרשו (ב״ב פ״ח ב') ואמר ר' לוי בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת ב״ו הקב״ה בירך את ישראל בעשרים ושתי' מאם בחקותי ועד קוממיות וקללן בשמונה מואם לא תשמעו עד ואת חקתי געלה נפשם. ומשה רבינו ברכם בשמונה מוהיה אם שמוע עד לעבדם וקללן בעשרים ושתים מוהיה אם לא תשמע עד ואין קנה. לכן רמז להם כאן כאשר ישמעו את מצותיו יתן להם ברכת ה' המרובה בעשרים ושתים אותיות מא' ועד תי״ו וזהו את הברכה. וכאשר לא ישמעו יביא עליהם קללות המרובה בעשרים ושתים מוהיה עד ואין קנה מוי״ו עד ה״א וזהו והקללה אם לא וגו'. וסרתם מן הדרך וגו' ללכת אחרי אלהים אחרים. ביאורו כיון שתסורו מעט מן הדרך סופכם שתלכו אחרי אלהים אחרים. כש״ה וסרתם ועבדתם אלהי' אחרים. ובנביא שקר אמר כי דבר סרה וגו' להדיחך מן הדרך ואמרו רז״ל דוקא בע״ז שאפי' אמר לקיים מקצת ולעקור מקצת אבל בשאר מצות עד שיעקור כולו (סנהדרין צ' ע״א) ולמדו ג״ש נאמר כאן מן הדרך. ונאמר בראש הפרשה וסרתם מן הדרך וגו' ללכת אחרי אלהי' מה להלן ע״ז אף כאן בנביא שקר ע״ז:מן הדרך. אפי' מקצת הדרך אבל בשאר עבירות לא יומת הנביא עד שיעקור כולו:אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים. אמרו בספרי מכאן כל המודה בע״ז כאלו כופר בכל התורה כולה מפני שאמר אשר אנכי מצוה וגו' וסמיך ללכת אחרי אלהים אחרי' שהכופר בע״ז כאלו מודה בכל התור' כלה וכן כל המודה כו'. ואמר אשר לא ידעתם. בתחלה יעבדו אלילים אשר ידעו ואח״כ יתגבר היצה״ר עליהן עד שיעבדו אלילים אשר לא ידעון:והיה כי יביאך ה' אלהיך. אמרו בספרי אין והיה אלא מיד. ביום ראשון שעברו את הירדן הלכו ששים מיל להר גריזים ונשאו עמהם את האבנים וכיון שבאו שמה אמרו את הברכו' ואת הקללו' ובנו את המזבח וסדו אותו בסיד וכתבו כל התורה בשבעי' לשון וקפלו את האבנו' והקריבו עולות ושלמים ואכלו וברכו ברכת המזון ובגמרא (סוטה ל״ו ע״א) נמצא ט״ס וברכו וקללו. כי הברכות והקללו' היו קודם המזבח והקרבת הקרבנות. ונ״ל וברכו פי' ברכת המזון. לכן אמרו וברכו כי יהושע תיקן להם ברכת הארץ באותו היום. וקפלו את האבנים ונטלו ובאו ולנו במקומם וכן הוא אומר בפ' כי תבוא והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו' ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל. פי' שהלוים עמדו למטה בין ההרים האלו וששה שבטים עמדו על הר גריזים. וששה שבטים עמדו על הר עיבל וכשרצו הלוים לאמר את הברכות הפכו פניהם כלפי הר גרזים. ועל הקללות הפכו פניהם כלפי הר עיבל:ונתתה את הברכה על הר גרזים. אמרו בספרי וכי מה בא הכתוב ללמדך שהברכה על הר גרזים והקללה על הר עיבל והלא כבר נאמר ואלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל אלא להקדים ברכה לקללה. יכול יהא כל הברכות קודמות לקללות ת״ל את הברכה והקללה. ברכה אחת קודמת לקללה אחת ואין כל הברכות קודמות לכל הקללות ולהקיש ברכות לקללות מה קללה בלוים אף ברכה בלוים ומה קללה בקול רם אף ברכה בקול רם. ומה קללות בלשון הקודש אף ברכות בלשון הקדש ומה קללה אלו ואלו עונין אמן אף ברכות אלו ואלו עונין אמן ולמה נקרא לשון הקדש לפי שהקב״ה דיבר בו עם ישראל באותו הלשון כמ״ש רז״ל (סוטה ל״ג ע״א) ונתן להם את התורה. נאמר כאן וענו הלוים וגו' ולהלן נאמר והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש:הלא המה בעבר הירדן וגו'. אמר כאן ששה סימנים ועיד סימן שביעי. הר גרזים והר עיבל. והמה כנגד שבעה הבלים שאמרו בתיקונים שבעה הבלים דקיימין לעלמא וממנו כל הברכות יוצאות וכמ״ש בחלום פרעה שבע פרות טובות ושבע פרות רעות:בארץ הכנעני הישב בערבה וגו'. רז״ל אמרו (סוטה ל״ג ע״ב) זו הר גרזים שהכותים יושבים בה נאמר כאן אלוני מרה ונאמר באברהם ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה. מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלוני האמור כאן הוא שכם ואצלו הוא הר גרזים:אחרי דרך מבוא השמש. במקום שהחמה שוקעת. ראב״י אומר לא בא הכתוב אלא להראות להם את הדרך:הישב. בישוב ולא בשדות וכרמי':בערבה. ולא בהרים וגבעות כי ערבה הוא מישור:כי אתם עברים וגו'. ע״מ כן אתם עוברים לבוא לרשת וכן אמר להם [יהושע ג' יו״ד] בזאת תדעון וגו' והורש יוריש מפניכם ומה אמר להם אם תירשו את הארץ טוב ואם לאו המים שוטפים אותו ואתכם:וירשתם אתה וישבתם בה. בזכות שתירשו תשבו בה ובמה ירשתם אותו בחזקה מכאן למדו (קידושין כ״ו ע״א) וישבתם בה שקונין בחזקה:ושמרתם לעשו'. ושמרתם זו משנה. לעשות. זו עשיה שתלמדו ע״מ לעשות. והלומד שלא ע״מ לעשות מוטב שתהפך שליחו על פניו. וא״ת שתעשה בלתי לימוד אמרו ולא עם הארץ חסיד (שבת ס״ג ע״א) ואם ראית עם הארץ חסיד אל תדור בשכונתו:את כל החקים. זה מדרשות. ואת המשפטים. זו דינים. מפני שהמדרש הוא חוק נגד השכל כמ״ש בגמרא פשיטא למה לי קרא ותירצו שיכול ללמוד בק״ו להיפך ובא הקרא להורות שהוא נגד השכל ומשפט הוא דבר הנלמד בק״ו והם דינים שמשפטן להיות כן וכן כל הי״ג מדות:ושמרתם לעשות. בין שהוא במשפט השכל בין שהוא נגד השכל:
